פרויקט מאוד מיוחד בעיני, הוא השחזור של בית הכנסת בדרזדן.
כמי שעקבה אחר התכניות ואחר התקדמות הבנייה, אני מאוד מרוגשת לספר על הפרויקט הזה, שרק איתור המיקום המקורי, הוא סיפור בפני עצמו.
האתגר המשמעותי בשחזור בית הכנסת (ובכלל בשחזור מבנים ישנים), היה לשחזר את המבנה הישן שהיה מפואר מאוד ולהתאימו לבנייה מודרנית ועכשווית תוך שימור הערכים והמסורת.
למי שלא יודע, בית הכנסת העתיק בדרזדן, נהרס בפוגרום ליל הבדולח ב-1938 והשחזור שלו נמצא באותו מיקום שבו שכן בית הכנסת שנשרף כליל. במחקר שערך פרופסור מאיר שוורץ על בתי כנסת אבודים בעקבות ליל הבדולח, התגלה כי היו 1554 בתי כנסת שנהרסו ולא 190 כפי שטענו לא פעם כל מיני גורמים רשמיים בארץ ובחו"ל, ביניהם גם בית הכנסת הגדול בדרזדן. רות נצר מספרת כי אנשי האס.אס מנעו ממכבי האש לכבות את השריפה בבית הכנסת והתירו להם למנוע את התפשטותה לבניינים הסמוכים בלבד.
האלמנט המקורי היחיד שנותר מהשריפה בבית הכנסת הישן הוא מגן דוד מוזהב שנלקח כי הגרמנים חשבו שהוא עשוי זהב טהור. אחד מאנשי מכבי האש ראה שהגרמנים רצו להתיך את מגן הדוד, והוא, מסיבות עלומות, (או שחשב שיש בו קדושה, או שסתם חמד את מגן הדוד המוזהב לעצמו), הסתיר אותו במעילו והחביא אותו במרתף של חמיו. במרתף ההוא הסתתרה המשפחה שלו כשהאמריקאים הפציצו את דרזדן. הם ניצלו, והאמינו שמגן הדוד מזהב הוא זה ששמר עליהם וביתם לא הופצץ. בזכות האמונה הזאת, הוחזר מגן הדוד המקורי לקהילה היהודית ומצא את מקומו בחזרה מעל הכניסה הראשית של הבנין החדש.
יש המון סימבוליות במבנה החדש הזה שצורת הקוביה בו, מבוססת על צורת בית המקדש הראשון, כשאחד מהקירות הגודרים את מתחם בית הכנסת החדש מכיל קטע שנשאר מהמבנה המקורי:
הפיתול ההדרגתי של הבנין לכיוון מזרח, הוא סימבול סיבוב נצחי כלפי מעלה אל השמיים ומסמן למתפללים לאיזה כיוון להתפלל, ובהתאמה, הקיר החיצוני מדמה את הכותל המערבי, ונותן לנו את התחושה שאלוהים נמצא גם כאן.
בניית בית הכנסת מחדש היא מעין סגירת מעגל והשלמתה הושגה בשנת 2001 בזכות תמיכתה הכלכלית של הקהילה בדרזדן.
הבנין זכה לפרס המבנה הארכיקטטוני האירופי הטוב ביותר לשנת 2002 והיה ברשימת המועמדים הסופיים לפרס האיחוד האירופי לארכיטקטורה עכשווית של שנת 2003.
אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לעקוב אחר הפרויקט המרגש הזה ולהיות, (גם אם במעט) חלק ממנו.