דליה וגשל-לירן, אדריכלית ובעלת משרד וגשל-לירן אדריכלים בחיפה. בוגרת הטכניון ובעלת ניסיון נרחב בתכנון, מסכמת את שנת 2016.
לכל אדריכל יש דמות ממנה הוא מושפע. ממי את מושפעת בתכנון שלך?
במהלך עבודתי נחשפתי והושפעתי מעבודות של אדריכלים רבים, החל מאדריכלות קלאסית ועד לאדריכלות מודרנית. יש לי בלב פינה חמה למבנים הישנים של פעם, שלא יחזרו עוד. הבסיס האיתן של האדריכלות לא משתנה, רק ההשפעות התקופתיות.
איך את מקבלת השראה לתכנון מבנה חדש?
ההשראה שלי מגיעה מהטבע. אין כמו עננים, אור, עצים, גלים, וים כדי להוות בעיני השראה. כשאני מתחילה לתכנן, המראות והרעיונות צפים מולי ויזואלית, וברב המקרים, הם משתלבים עם התכנון המוקדם שלי.
מה הרשים אותך השנה?
בטיול האחרון שלי, בשיט בנהר ה-DOURO בפורטוגל, גיליתי בית סופר מודרני, אותו עיצב האדריכל Francisco Vieira de Campos, בעמק שגולש לנהר.
השימוש בתכנון המבנה בדימויי הרכבת, שחוצה את העמקים לאורך הנהר, ודימוי הגשרים מפלדה שחוצים את הנהר, עשו את המבנה הזה כל כך מיוחד בעיני.
המבנה בנוי כגשר כשחלל העמק מתחתיו. מרפסות צופות לנוף הנהר וזכוכיות מתחלפות לפי כיווני אור השמש, משקופה ועד כחול שמיים. נהניתי מההפתעה הנעימה של השילוב המופלא הזה בנוף הטבעי...
פרויקט מרשים נוסף שחוויתי בנסיעה עליו, ואח"כ בצפיה מהעמק מתחתיו הוא millau viaduct. מדובר בגשר עצום החוצה את עמק נהר טארן בדרום צרפת.
הגשר, המעוגן בכבלים, תוכנן על ידי המהנדס הצרפתי Michel Virlogeux
בשיתוף עם האדריכל הבריטי Norman Foster והוא הגשר הגבוה ביותר בעולם (343 מטר בשיאו) אבל לא העובדות הן המרשימות כאן. החוויה היא זו שמעניקה עומק לפרוייקט. ההרגשה כולה שקולה למעוף ציפור, כשאתה חווה את העמק פרוש מתחתיך על כל מרקמיו, גווניו והנהר המתפתל בו.
באיזה פרוייקט התגאית במיוחד השנה?
חד משמעית פרוייקט ה-MRI, במרכז הרפואי זיו בצפת. זה היה אתגר אדריכלי, מערכתי, וטכנולוגי גם יחד.
השטח היה בעייתי בגלל אילוצים רבים של קונסטרוקציה ומצב קיים. הרגשנו כמעט כעוסקים בלהטוטנות בתכנון, כדי לתאם ולהתאים בין כל הפונקציות הנדרשות, בשילוב זרימה נכונה של המשתמשים, בין אם אלה מטופלים ומלווים, או אנשי צוות.
כידוע, מדיה מגנטית עלולה להיות מאד מסוכנת אם לא שומרים על כללים מאוד מדוקדקים. למכשיר המגנטי כוח משיכה עצום, שיכול לעשות נזק ופגיעות פיזיות קשות. לכן התכנון הצריך קפדנות יתר לכל המכלול והפרטים.
בחדר המכשיר עצמו, בחדר המכונות שלו, ובחדר הפיקוד הותקנו מערכות רבות שנדרשנו לשלב בתכנון האדריכלי ותכנון הפנים.
נדרשנו גם למשנה זהירות בתכנון כל הפתחים ומערכי הדלתות, אוטומטיות וידניות. התכנון היה מורכב והסתייענו במהנדסי ביה"ח לצורך ההגדרות הנכונות שבאו לידי ביטוי בפרזול הייחודי, כך שלא ייווצר מצב שיהווה סיכון לאיש.
חוויה מיוחדת במינה היתה לעבוד עם הצוות של חברת פיליפס שהגיע במיוחד מחו"ל, גם עם חומרי הבנייה, בכדי לבנות את החדר, בהתאם לסטנדרטים הגבוהים שדרשנו. כך בנו במיומנות ובסגנון עבודה אירופאי את כל חדר המכשיר שכלל את "כלוב" המגן בפני הקרינה המגנטית, מסביבתה.
תושבי הצפון כעת יכולים ליהנות ממבנה קבע מרווח ומכובד, בו מזכירות קבלה נעימה, אזור הכנה מרווח ונעים לפני ואחרי הבדיקה, מלתחות ושרותים מונגשים, אגף צוות מרווח שמכיל חדרי מפענחים, רופאים, חדר ישיבות גדול עם מערכת אודיו-ויזואלית מתקדמת, וכמובן חדר שתיה נוח לצוות.
מה היית מקווה עבור עולם האדריכלות בשנה הבאה?
אני מרגישה שמערכת הרפואה הציבורית, צריכה לקבל יותר משאבים לבנייה חדשה. עולם האדריכלות אמנם נתפס כמותרות, אבל בפועל, אנחנו תורמים ללקוח הסופי, במקרה הזה, המטופל ואיש הצוות המסור.
לצורך העניין, כשמתכננים עבור ילדים, צריך לחשוב כמו ילד. מה היה גורם לילד לא לחוות את ההרגשה הנוראית של אשפוז (לפעמים לאורך ימים ארוכים), ולצאת רגע מהעולם הזה של דקירות, בדיקות ואינסוף רופאים. כך שילבנו במיון כרמל, חלונות מוארים בתקרה עם כדורים פורחים, מטוסים ושמיים כחולים.
וכרגע בלי קשר למערכת הציבורית, אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור יותר לטבע, לאדמה, לבסיס שלנו. לשלב את המבנים שאנחנו מתכננים עם הנוף השגור ולאפשר למשתמשים במבנים, להשתלב בסביבה הטבעית.
ולבסוף, יש לך טיפ מיוחד עבורינו?
אדריכלות היא המקצוע היפה בעולם בעיני. יחד עם זאת, יש המון מהמורות בדרך. כמו כל דבר בחיים, אני רק יכולה להגיד מנסיוני. לא לוותר על עקרונותיך, לא להכנע לתכתיבים בשטח ולהשקיע את כל כולך... התמורה במקרה הזה, היא לא חד פעמית, היא מתקיימת לאורך שנים ואנשים רבים נהנים ממנה...